זה היה השיעור שבו למדנו על ריפוי.
ואז היא שאלה אותנו, איך יודעים שהריפוי הצליח?
התשובות בחדר עפו כמו פרפרי עש שיצאו לחופשי
"אם המטופל הבריא אם המטופל מרוצה
אם המטופל חזר אם היא סיפרה לאנשים אחרים אם האבחון היה נכון אם עשינו את מה שלמדנו אם המטופל לא חזר כי הוא הבריא!"
התשובה לכל התשובות היתה: לא!
אבן אדומה מנוקדת, השאמן המבורכת, שהיא גם המורה האהובה שלי, לימדה או
תי אז שיעור מטלטל , שיעור שהיה מהפך.
התשובה לשאלה היתה: הטיפול היה מוצלח אם נהניתי בו.
אני זוכרת כיצד חוויתי את האדמה תחתי רועדת, סימני שאלה מרקדים סביבי, זה לא מסתדר בכלל בראש, אבל בתוכי אני חווה אמת.
אני זוכרת כיצד הריאות שלי התמלאו אוויר, איך חוויתי בבת אחת את החופש האמיתי בתוכי, כיצד ניתקו הכבלים שקשרו אותי לדעות של אחרים עליי.
הטיפול מוצלח לפי מה שאני קובעת, ולא אף אחד אחר.
אז מהי הצלחה?
האם הצלחה היא מה שאנשים אחרים חושבים עליי, אומרים עליי, מה שמקובל?
האם הצלחה היא שיש לי הרבה כסף? אוטו גדול בית גדול הרבה עוקבים, מטופלים, תלמידים, לייקים?
מהי הצלחה?
אני בחרתי בחירה שלא היתה קלה, בטח כילדה שגדלה תחת המשפט "מה יגידו השכני
ם", לשנות את התפיסה כי מה שבחוץ קובע עליי.
באותו הרגע בחרתי ועדיין בוחרת יום יום, כי מה שאני חווה מתוכי, מה שאני מחליטה, מגדיר אותי.
ולכן, אם נהניתי, זו היתה הצלחה. אם טוב לי, אז טוב, אם היה רע, אז היה רע גם אם כל העולם יהלל.
כי אני אחראית לאושר שלי, והמפתחות אליו נמצאים רק אצלי.
למדתי שכדי שהחיים שלי יהיו מוצלחים, עליי לעשות אותם כך.
להנות ממה שאני בוחרת ועושה, ואם אני לא אז לשנות.
המפתחות לאושר שלי תמיד אצלי, וככה אני אוהבת את זה.