בתוך המסע שלי על אמא אדמה, אני נוכחת שוב ושוב שאפשר שהחיים יכולים להיות מסובכים או פשוטים מאוד.
הדרך השאמנית מלמדת אותי פשטות.
אמא אדמה מלמדת אותי פשטות.
המורים השאמניים שלי מלמדים אותי פשטות.
אחד התבניות על אמא אדמה מספרת, שאנחנו נמצאים במקום תשומת ליבנו, וכל דבר שאנחנו נותנים לו אנרגיה גדל.
לכן, אם אני מתעסקת במה שקשה, או כואב לי, אני נמצאת בתוך הקושי והכאב, ומתוך כך, אני מגדילה את הדבר ונותנת לו יותר כוח.
לעומת זאת, אם אני שמה את תשומת ליבי, במה שעושה לי טוב ומשמח אותי, שם אני נמצאת, ומתוך כך אני גם מגדילה את הדבר בעולם ומזינה אותו באנרגיה.
לפעמים, זה פשוט עד כדי הפניית מבט, ממקום אחד למקום אחר. ואם אני משנה את נקודת מבטי, לא מפחד ובריחה, אלא מבחירה מודעת והבנה שלכל מקום שאני מפנה את תשומת ליבי הולכת הרבה מאוד אנרגיה ולאן שאני מביטה לשם האנרגיה תזרום, כמו הנחש, לאן שהראש הולך, הגוף הולך אחריו.
אז איפה אני שמה את תשומת ליבי? לאן אני מפנה את מבטי? במה אני משקיעה את האנרגיה שלי? בדיוק במקום שבו נמצאת תשומת הלב שלי, ואין כאן טוב או רע, נכון או לא נכון.
בעיני חשוב לדעת שאם אני לא אוהבת משהו או מישהו, וכל הזמן מתעסקת בזה, הרי שאני מגדילה את הדבר שאני לא רוצה ולא אוהבת.
לעומת זאת, אם אני מכוונת את עצמי לשים את האנרגיה שלי, ואנרגיה זה הדבר הכי יקר ערך שיש לנו, במה שאני רוצה לגדל בחיי, רוצה לגדל בעולם, רוצה לגדל בחיי אהוביי,
אז!
אני מגדילה את מה שאני אוהבת, את מה שעושה לי טוב, את מה שאני מאמינה בו, את מה שאני חיה בשבילו.
קל מאוד להתפתות בימים אלו לאלימות, לשינאה ובעיקר לייאוש ולפחד.
השאלה היא, האם אני רוצה לתת אנרגיה לזה, לפחד, לאלימות, למלחמה?
אם כן, מצוין.
אם לא,
אז איך אני מגדילה אהבה ואכפתיות.
איך אפשר להגדיל ביחד ורצון להיטיב, איך אפשר לתת אנרגיה להקשבה וכבוד?
כדי לדבר על זה, צריך קודם כל לדבר על צדק.
אחת הרעות החולות שאימצה התרבות האנושית לפני הרבה מאוד שנים (עשרות אלפים לפחות), מאלה שבאו לכאן להרוס ולחרב את הקסם והיופי ואת דרכה של אמא אדמה, הוא הרעיון של צדק.
לימדו אותנו על צדק,
שיש אמת אחת
דרך אחת
צודק אחד
מנצח אחד.
שכל מי שלא מאמין באמת שלי, אין לו מקום
שהרוב מנצח והמיעוט מפסיד
שמי שחושב אחרת מוקע
שמי שמאמין אחרת נשלל
וכך הרעיון של צדק מוליד מתוכו אלימות,
אלימות מולידה מתוך עצמה מלחמה,
מלחמה מולידה כאב,
כאב מוליד בדידות,
בדידות מולידה נפרדות,
נפרדות מולידה אלימות,
וכך הגלגל מסתובב שוב ושוב,
והרצון לצדק, יוצר עוד ועוד אלימות, מלחמה וכאב.
המורה האהובה שלי, השאמן אבן אדומה מנוקדת לימדה אותי שעל אמא אדמה אין צדק,
הלביאה טורפת את האיילה החלשה ביותר,
הר הגעש המתפרץ הורס את מה שסביבו ולא בוחר את מי הלבה תהרוג,
המים של הספונג'ה נשפכים בחוץ ובלי משים הורגות נחיל שלם של נמלים עמלות,
לאנשים טובים קורים דברים רעים.
אני מאמינה שאם נצליח להניח לצדק, נקבל הרבה מאוד, שקט ושלווה, אורך רוח וסבלנות.
במקום צדק שאומר
שיש רק דרך אחת
אמת אחת
דעה אחת.
אולי נאמץ את הרעיון השאמני שאומרת שיש אינסוף נקודות במעגל, ומכל נקודה ניבטת אמת אחרת. כל אחד רואה את האש במרכז המעגל בדרך שונה, לכל אחת האמת הזמנית שלה.
כשאנו מסכימים לכוח של המעגל, נוכל לראות, את העושר של הדיעות והרעיונות, נוכל להניח לכל אחד במקום ובאמת שלו, נוכל להיתרם מנקודות מבט חדשות שלא ראינו קודם.
כשאנו מסכימים לכוח של המעגל, נוכל לראות, את העושר של הדיעות והרעיונות, נוכל להניח לכל אחד במקום ובאמת שלו, נוכל להיתרם מנקודות מבט חדשות שלא ראינו קודם.
כשאני מייעצת לזוגות במשבר, הדבר הראשון שאנחנו עושים זה להפסיק להאשים את הצד השני, ולהתחיל להקשיב לו/לה, במקום לנסות להיות צודקים ולנצח.
כי במערכות יחסים, כשאחד מנצח/ת שניים מפסידים.
רק כשיש מוכנות לראות את הצד השני, גם בלי להסכים, יש סיכוי שמכאן דבר חדש יצמח.
כל עוד כל צד עסוק בלהיות צודק, הוא עסוק בלנצח, ובלהביס את הצד השני, אין סיכוי לנועם לטוב ולאהבה.
אם רוצים לתת לאהבה לנצח,
הקשבה לנקודות מבט אחרות משלנו במעגל, היא מפתח למצוא לכל אחד מקום במעגל.
אני מציעה שחיוך ונועם, אדיבות ואכפתיות ביום יום לכל מי שאנו פוגשים היא התחלה מצוינת.
אני מציעה להפסיק את המתקפות הפנימיות והחיצוניות, דרך רגשות ומחשבות ומילים על מי שחושב אחרת ממני.
נניח לעצמנו להיות את שהוא אנחנו
ולאחרים את שהם
הדרך השאמנית, הדרך של אמא אדמה,
היא דרך של מעגל,
היא דרך של אהבה,
שמניחה לכל אחד להיות
ולאחרים מאיתנו גם.
אמא אדמה אוהבת גם אותך.
נוגה של האדמה
משושלת שבט בהולע
נצר לשאמן עגור נוסק.