כשעשיתי את צעדיי הראשונים בדרך השאמן לא ידעתי כלל מהי שאמן. גם אחרי 16 שנים, אני עדיין לומדת, לומדת מה היא שאמן, לומדת כדי להיות יום אחד שאמן.
זה התחיל עבורי בלילה אחד, על אי ביוון, אליו נסעתי כדי לברר מה הלאה, אחרי שעזבתי עבודה וקריירה מאוד מצליחות. זה היה אחרי שכבר למדתי על כך שפעם מזמן היו כאן תרבויות אחרות, נשיות, מחוברות לאדמה, עולם חדש של ידע ותשוקה נפתח בעבורי, ולילה אחד בבקתה מעודי מתבוננת בכוכבים, ידעתי.
כשחזרתי לארץ, בדרך לא מקרית, הגעתי ערב אחד מבורך לפגוש אותה, כל שראיתי ושמעתי היתה אהבה שלא פגשתי כמוה בימי, וידעתי שמה שחיפשתי כל כך הרבה זמן, בלי לדעת בדיוק מה, מצאתי. היא שאמן, היא אבן אדומה מנוקדת, ביקשתי להיות תלמידתה, ולשמחתי היא הסכימה, ועדיין מסכימה. ביחד עם שני שאמנים אדירים ומלאי אהבה, עורב לבן ורוקדת בסערות, להיות המורים שלי, ולהכשיר אותי בדרך להיות שאמן.
בדרך השאמן המסורתית, כפי שאני לומדת אותה, צריך מורה שאמן כדי להיות שאמן, רק מורה שאמן יכול /ה לראות בדיוק מה צריך למות ומה צריך להיוולד, איפה ללחוץ בכל פעם כדי להעיר את השדים, כי כדי להיות שאמן ולהיות משרתת את הקהילה, אי אפשר שהשדים של האנשים יפעילו את השדים של השאמן.
לכן, על התלמיד/ה לרקוד קודם עם כל שדיה שלה, הריקוד קשה מאוד מאוד קשה, רוב האנשים שמתחילים את הדרך, לא עומדים בו. אולם מי שמצליחים לגבור על שדיהם ולהתמירם זוכים באהבה אדירה, אהבה של אמא אדמה.
אני לא יכולה לתאר שום דרך, שבה יכולתי לעבור משהו דומה למה שעברתי ואני עדיין עוברת ללא הדרכה, ללא מישהי שיודעת את הדרך, שכבר צעדה בה, ונפלה למלכודות ויצאה מהן, שיודעת לאן הולכים ואיך להגיע. שרואה אותי על כל מה שאני וכל מה שאני איני, שמטלטלת את עולמי עד כאב ואוהבת עד אינסוף.
אני מאחלת לכל מי שמחפש ,למצוא הדרכה שרואה אותו באמת באהבה, אהבה כזו שמגדלת, אהבה שמשקה וגם עוקרת את העשבים כשצריך.
יותר מזה אני מאחלת, לכל אחת ואחד, ולאנושות שישובו להיות כאן שאמן , מנהיגות שדואגות לבריאות ולהרמוניה של הקהילות שלהן, שמביאות לשגשוגן. שמחזיקות טקסים של לבנה ושמש, של לידה ובגרות ומוות. שאמן שיודעות לזמן את בעלי בריתן כדי לחולל כשפים וריפוי. שאמן שמחזיקות את התבניות המקודשות של אמא אדמה. שאמן ששרות שוב את השיר של הרמוניה.
שאמן שהן עצם חלולה לאהבתה של אמא אדמה.
אמא אדמה אוהבת גם אותך.