פני כ-15 שנים עברתי את התהליך הנפלא של פתיחת הלב, (מי שחונך היום בשיטה הוא פיילם גל )
בסופה של החניכה הארוכה, כשקול נשמתי התגלה לי , הלכתי לחנות חיות קניתי עשר ציפורים, חזרתי הביתה ושחררתי אותן לחופשי.
זה לא היה הגיוני, זה לא היה יעיל, אולם, לא יכולתי לשאת את מראן של ציפורים הכלואות בכלוב יותר, הייתי חייבת לעשות משהו.
מאז, אחד המראות הקשים ביותר עבורי, הוא מראה של ציפורים בכלוב, ליבי נשבר בכל פעם כשאני עוברת ליד חנות חיות ושומעת את צווחות הציפורים, בכל פעם שאני עוברת ליד בית שבו "מגדלים" ציפורים בכלוב, כל רצוני הוא לגשת לפתוח את הכלוב ולשחררן לחופשי ורק בכוח רצון והגיון אני מחזיקה חזק ונמנעת. לצערי, קניית ציפורים ושחרורן לא ייעשו את ההבדל, אולם מודעות ושינוי בהרגלים , כן.
ציפורים הן יצורים של מעוף וכנפיים,
אמא אדמה יצרה אותן כך כדי שיעופו,
כדי שיהיו בשמיים ועל העצים לשם הן שייכות,
הן אינן מזון לבני אדם,
אין צורך בפרוותן או בעצמותיהן,
וגם לעורן אין כל שימוש,
לא שיש הצדקה כיום להחזקה של כל חיה שהיא בכלא,
להחזיק ציפור בכלוב רק לשם הבידור, זו אכזריות איומה, אטימות נוראה ויצירה של כאב שאין בו כל תכלית.
מעבר לכך,
אותי לימדו שהמציאות הפיזית שבה אנו חיים תמיד משקפת את המציאות הפנימית שלנו.
אם אנו כולאים את הציפורים שלנו,
מה זה אומר על ציפורי הנשמה שאנחנו.
אם אנחנו לוקחים את החיה שהיא סמל החופש והמעוף ומעקרים אותה ממהותה,
מה זה אומר על היכולת שלנו לנסוק ולעוף ולתת לעצמנו להיות מי שאנחנו.
מה זה אומר על בחירתנו לחיים של חופש.
אם לא עבור הציפורים, אז בעבורנו.
כדי לחיות חיים של חופש,
יש לצאת מהכלא, להפסיק לכלוא את הציפורים
ואותנו.
לפתוח את דלת הכלוב לפרוש את הכנפיים ולעוף, התחלה מצוינת היא לשאול מה אני רוצה,
ולעשות את זה,
לשאול מה אני עושה שצריך,
ולהפסיק לעשות את זה.
אמא אדמה אוהבת גם אותך
נגה של האדמה
Comments